1שמרים של תרומה שנתן עליהם מים ובלבלן עם המים וסננן במסננת שזהו ענין תמוד וכן בשסנן את הראשונות חזר וסנן בה מים פעם אחרת וכן תמיד ראשון ושני אסור שלישי מותר אע"פ שיש בו טעם יין שאינו אלא קיוהא בעלמא ואינו קרוי טעם של מעשר שני אם היה מעשר ודאי ראשון אסור ושני מותר ואם של דמאי אפילו ראשון מותר ושל הקדש אם קדושת דמים כגון שהקדישו לבדק הבית ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר ואם של קדושת הגוף כגון שהקדישו לנסכים לעולם אסור הואיל ויש בו טעם יין כלל וכל שאמרנו בזה שהוא אסור לא סוף דבר בנתן שלשה והוציא ארבעה שלא נאמר כן אלא לענין בורא פרי הגפן שאין מברכין אלא על גופו של יין אע"פ שיש שם טעם יין אבל אלו הואיל ונאסרו אף בטעם לבד אפילו לא הוציא כדי מדתו כן וכל שכן כל שיצא מהם בלא מים אלא על ידי העברת השמנים עצמן במסננת בלא נתינת מים שאסור לעולם:2כבר ידעת שאין הפירות מקבלין טומאה עד שיוכשרו בתלוש וששבעה משקין מכשירין ומהם היין והמים ושאין המים מכשירין אא"כ נתלשו ברצון אפילו נפלו על האוכלין ברצון הא כל שנתלשו ברצון מכשירין כל זמן שיעלו על האוכלין ברצון ויש מפרשים אף בשלא נפלו על האוכלין ברצון כמו שכתבנו בראשון של חולין מעתה שמרים שנתן עליהם מים ונפל המשקה היוצא משם על הפירות אם תמדן הוא בידים הרי הם מוכשרין בין בראשון בין בשני אפילו בעשרה מה נפשך אם יין הוא נקרא הרי יין מכשיר אם מים הוא נקרא הרי מים מכשירין והרי נתלשו ברצון שהרי ברצון נשאבו ואפילו תמדן במי גשמים הרי כשהטילם על השמרים חשבם לכך ועשאם תלושים ברצון ואפילו נתמדו מאליהם במי גשמים מכיון שהמשיכם אחר שנעשו יין עד שחזרו מי גשמים לשם פעם אחרת כבר חשבן בשעת המשכה וגלה דעתו שברצונו הם יורדים לשם וכן בכל תמוד ותמוד ומאחר שכן הרי הם מכשירין בין בראשון בין בשני אפילו בעשירי ממה נפשך נתמדו במי גשמים ומאליהם ולא המשיך את היין היוצא משם שנמצא שלא חישבם ולא גלה דעתו להיות תלישתם ברצון אלא שהיתה פרה שוחה ושותתו ונפלו מפיה על האוכלין או ששחטה לאלתר ועדין משקה טופח על בשרה או שנשפך על האוכלין וכן פעם שניה וכן כמה פעמים בזו אתה צריך לברר אם הוא בדין מים או בדין יין שאם יין הוא מכשיר שהרי חשב עליו בשעה שעשאו ויש מפרשים שאינו צריך מחשבה ואם מים הוא הואיל ואין כאן מחשבת תלישה ברצון אין מכשירין מעתה הרי דינן לענין הכשר כדינן לענין תרומה וראשון ושני יין הוא ומכשיר מכאן ואילך מים הם והואיל ולא חישבן אין מכשירין:3אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח ודבר זה לא למעט כל היינות שאין מנסכין מהם אמרוהו אלא למעט קצתם מעתה יין מגתו מקדשין עליו ולא סוף דבר תוך ארבעים יום אלא סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו מיד ולענין נסוך לא יביאהו לכתחלה אלא מארבעים יום לדריכתו ואילך ואם הביא כשר ואע"פ שהמתוק פסול וזה מתוק הוא הואיל וסופו לעבור כשר וכן מקדשין על יין היוצא מפי החבית או משוליה ולענין נסוך לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר וכן מקדשין על יין כושי והוא הנוטה לשחרות ועל יין בורק והוא הלבן ועל הליסטון והוא מתוק על ידי סבה שהעמידו את הענבים בשמש ונצטמקו ונתמתקו מחמת הצמוק ועל יין של מרתף והוא יין סתם שלא נבדק ועל יין צמוקים ולענין נסוך לא יביאם לכתחלה ואם הביא כשר וזה שכתבנו בצמוקים דוקא שיהא בהם לחלוחית עד שאם אדם עוצרן יצא מהם משקה כעין דבש אבל אם אין בהם לחלוחית אע"פ שכשאדם שורה אותם במים יצא מהם בעצירתן כעין יין אינו כלום אף לענין קדוש המתוק מאליו בלא שום סבה עד שאינו משכר פסול לגבי מזבח ומקדשין עליו יין קוסס והוא שריחו חומץ וטעמו יין כבר ביארנו שמקדשין עליו יין מזוג פסול לנסוך וכמו שדרשו בספרי ונסכו רביעית ההין חי אתה מנסך ולא מזוג ולענין קדוש מקדשין עליו שהרי החשיבו לשתיה וכמו שאמרו בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ומה שאמרו בדברים הנאמרים בכוס של ברכה שאחד מהם חי כבר הקשינו עליה ותירצנוה בהרבה פנים במקומה במסכת ברכות יין שנתגלה פסול למזבח ואף לענין קדוש אע"פ שהעבירו במסננת אין מקדשין עליו וכן יין שריחו רע ר"ל שהוא מסריח יין מבושל לא הוזכר בכאן וגדולי המחברים כתבו בו שאין מקדשין עליו ולענין נסוך כל שנתבשל באש אע"פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול וקצת חכמי צרפת מתירין לקדש עליו שהרי החשיבו כמו שביארנו במזוג וראיה לדבר ממה שאמרו בסדר זרעים במסכת תרומות פי"א מ"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו ואע"פ שהלכה כת"ק מ"מ נראה מכאן שהיין מושבח בכך וכן ראיה ממה שלא הזכירוהו בסוגיא זו לומר למעוטי יין מבושל וכן שאמרו בירושלמי שיוצאין ידי ארבע כוסות ביין מבושל ומ"מ קשה סוגיא זו מה שאמרו במסכת תרומות פ"ב מ"ו גם כן שתורמין מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל אלמא שהמבושל על שאינו מבושל נקרא מן הרעה על היפה ומתרצין בה שלא מצד רעה על היפה נגעו בה אלא מצד שמפרישה לפי מדת מה שהיה מקודם ולא יראה כן שאם כן אף בדיעבד היאך תרומתו תרומה:4הקונדיטון פירשו בירושלמי שקלים פ"ג ה"ב שמקדשין עליו ולגבי מזבח פסול הואיל והוא מבושם וכן הדין במעושן יין שנתערב בו שאור או דבש גדולי המחברים כתבו שאין ראוי לקדש עליו אפילו טפה מהם בחבית גדולה הואיל ואינו ראוי לנסך על גבי המזבח ואלמלא שהם כתבוה אי אפשר לאמרה שזו לא נפסלה למזבח מצד היין אלא מצד שאור ודבש ולענין קדוש מ"מ לא הופקעה תורת יין מהם בכך ולא עוד אלא שאם כדבריהם היה להם להזכירה כאן לומר למעוטי יין שנתערב בו שאור או דבש וגדולי המפרשים כוללין בענין זה שלגבי מזבח אנו צריכין ליין כמות שהוא שלא נשתנה לא על ידי אדם ולא על ידי שמים ולענין קדוש כל שלא נשתנה בידי שמים אלא בידי אדם אם נשתנה לשבח אין לך חשוב הימנו:5המשנה השלישית והיא גם כן מענין החלק הראשון המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות ואם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים אמר הר"ם ובלבד שיהו בכלים דלוקח ויבאר עליו שיש בלבו שהוא לוקח ממנו מעט מעט ובדין לא יהא המוכר חייב באחריות אבל אם הוא בקנקנים דמוכר אם יאמר לו הא חמרך והא קנקנך ולא יוכל לומר לו המוכר למה הנחתו עד שנפסד לפי שכבר הודיע שהוא צריך לבשל בו מעט מעט:6אמר המאירי המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו פירוש ואפילו החמיץ מיד ואפילו אמר לו למקפה הואיל וכבר עירהו הלוקח מקנקניו של מוכר ונתנו בקנקניו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה במקח טעות פירוש כל שלשה ואם אמר לו למקפה עד כדי שעור שהייה הראויה לו וכן הדין בכל שנתברר שבשעת המכר היה בו לקות על הדרך שכתבנו למעלה התנה למכור לו יין מבושם ר"ל יין חשוב כמו שאמרו במקום אחר חמרא איכא דבסים ואיכא דלא בסים חייב ליתן לו יין שיהא עומד בחשיבותו עד עצרת התנה למכור לו יין ישן חייב ליתן לו משל אשתקד ופירשו בגמ' שצריך להיותו חשוב עד כדי שיעמד בחשיבותו מעת המכירה עד החג התנה ביין מיושן חייב ליתן לו משלש שנים ואף בזו צריך שיעמוד בחשיבותו מכאן ואילך עד החג ויש מפרשים דבר זה דוקא במיושן אבל לא בישן:7זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
